אריה יערי
בתור לגיוס הכרתי את אריה יערי, שעמד בתור בדיוק אחרי. בהתאם קיבלנו שני מספרים אישיים עוקבים. בטירונות היינו באותו אוהל הודי.
בטירונות
אחר כך למדנו הנדסת מכונות בטכניון.
לקראת השנה השניה בחרתי באריה כשותפי לחדר השכור. הוא היה חביב, סבלני ואופטימי – שותף אידאלי. באותה שנה שניה גרנו בית ליד בית עם שני סטודנטים חביבים אחרים, והיינו רביעיה. בכל שנה החלפנו חדר. אני חיפשתי, ואחר כך אריה היה מחליט אם לקחת את החדר שמצאתי, או להמשיך לחפש. באחת הפעמים התפלאתי מדוע לא אישר חדר, והוא אמר שיש תמונות (נייר) מודבקות על הקיר. שאלתי שהרי אריה הדביק תמונות על הקיר, והוא ענה:
"בדיוק בגלל זה. אני אוהב קיר חלק ועליו להדביק את התמונות שאני רוצה".
גרנו יחד שלוש שנים.
אריה הביא גיטרה וניגן עליה מנגינות מורכבות ושקטות. הוא גם נתן לי לנגן בה והראה איך, והצלחתי לנגן את "יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן".
לרוב למדנו לחוד. הוא בחר במגמת כוח וחום, ואני במגמה הכללית. לעתים רחוקות נעזרנו זה בזה בלימודים. זכור לי שלפעמים עזר לי במתמטיקה. היו דברים שהוא הבין לפניי.
בוגר טכניון
עם סיום הלימודים נפרדו דרכינו. הוא התמחה ברכב, ונהיה גם מהנדס יועץ ומהנדס בודק וגר בגוש דן. אני למדתי לתואר גבוה בחיפה. המשכנו לטלפן והוא סיפר שנשא לאישה את ז'יסל, והפסקנו לטלפן. שמרתי קשר עם חבר אחר מהרביעיה, אך גם קשר זה נותק. לאחר שנים רבות שמחנו להיפגש בפגישת המחזור. שני הסטודנטים האחרים מהרביעיה לא הגיעו לפגישת המחזור. מאז טלפנתי לאריה כל חצי שנה. הוא סיפר על בעיות רפואיות בליבו, שלא סיפר לי כשגרנו יחד.
שנה אחת לא ענה לטלפון, וחשבתי שהיה בחופשה. ואז זוג הסטודנטים השני מהרביעיה חידש את הקשר. הם היגרו לחו"ל, ושאלו מה עם אריה. חפרתי עמוק באינטרנט, והגרוע מכל נודע. אריה נפטר שנה קודם. הודעתי לעוד כמה חברים ללימודים, וטילפנתי לילדיו ואלמנתו. אכן אריה נפטר מארוע לב.

יהי זכרו ברוך.
נציבי