תכניות מחשב במנהרות הרוח

            ד"ר נציבי בן-אמוץ          

by Netsivi Ben-Amots, Haifa, Israel, 2001          ©  Copyright

כל הזכויות שמורות לנציבי בן-אמוץ, חיפה, ישראל.

 

ב-1976 עבדתי 5 חודשים במעבדת מנהרות הרוח בטכניון כמהנדס מתכנת.  התכוננו שם לקבלת מחשב חדש, תוצרת ישראל, ונקראתי לעזור בתכנות.

 

1.  למה בכלל צריך מנהרות רוח?

 

מובן שלתכנון מטוס זה הכרחי, אבל זה עוזר מאוד גם בתכנון מוצרים אחרים, כמו מכוניות ומשאיות. שינוי מתאים של פרופיל המכונית פירושו הקטנת הגרר של המכונית, כך שהמכונית תעשה פחות מערבולות באוויר, ואתה, הנוהג ברכב, תשלם פחות על דלק, כי המכונית תצטרך לדחוף ולערבל פחות אויר תוך כדי תנועתה. במטוס זה הרבה יותר חשוב.

 

בתקופה בה תיכנתתי למנהרות רוח עוד לא השתמשו בהן עבור מכוניות, אבל השתמשו בהן לתכנון מטוסים, טילים וכו'.

 

מנהרת רוח היא מיתקן בו מוזרמות כמויות אויר גדולות במהירות רבה, דרך תעלה הנקראת מנהרת רוח. בתוך התעלה, במקום מסוים, קובעים דגם מוקטן של מטוס. על הדגם ובבסיס עליו הוא קבוע, נמצאים מדידים שונים, רובם חשמליים. מדידים אלו מודדים כוחות המייצגים את גרר המטוס (התנגדותו לרוח הנגדית,) עילוי המטוס, וכיו"ב.

 

יש צורך בנתונים אלו כאשר המטוס (הדגם) נמצא בזויות התקפה שונות (שיפועים שונים כלפי זרם האוויר). בהתאם לכך יש מתקן נוסף, המסובב את הדגם כך שזווית ההתקפה (השיפוע) משתנה תוך כדי הניסוי. מחשב מקליט את זרמי החשמל המשתנים העוברים במדידים, המייצגים את כוחות הגרר ושאר הכוחות והמומנטים הפועלים על המטוס בזמן הטיסה (ז"א הדגם בזמן הניסוי). בדיקה לאחר הניסוי יכולה לגלות את תכונות וחסרונות צורת הדגם והכנף שנוסו.  השוואה עם ניסויים כאלו של דגמים אחרים, יכולה להצביע איזו צורה רצויה, הרבה לפני שהמטוס מתוכנן.

 

2.  תכניות מחשב למנהרת רוח

 

חלק מתכניות המחשב מטפל בהקלטה מהירה של זרם הנתונים המגיע מהמדידים. לא עסקתי בחלק זה. חלק אחר של תכניות המחשב, מעבד לאחר הניסוי את תוצאות הניסוי המוקלטות, לגרפים, מהם יכולים מתכנני המטוס להסיק אם הפרופיל שנוסה בדגם המטוס או הכנף, משפר או גורע מיעילותו\ה, לפי הנדרש מהמטוס\הכנף.

 

עבודתי הייתה קשורה בחלק זה של עיבוד התוצאות.  התוצאות מתקבלות "רועשות" מאוד, בגלל הזרימה המערבולתית (טורבולנטית) החזקה. כדי לקבל מהן גרף, הכרח "להחליק" את התוצאות. יש תוכניות מחשב משוכללות להחלקת תוצאות המדידות. לא עסקתי בתכניות אלו, אבל עבודתי הייתה קשורה בכך.

התברר שעיבוד התוצאות לקח זמן רב, שמילא את כל זמנו של המחשב 24 שעות ביממה בין הניסויים. כל ניסוי היה קצר, ונמשך כדקה או מספר דקות בלבד. היו ניסויים בודדים כל יום. כל שאר הזמן היה המחשב חופשי לעיבוד תוצאות. תפוסה מלאה של זמן המחשב לעיבוד תוצאות הניסויים בלבד, היא מצב לא רצוי. עוד יותר הפריע ללקוחות הזמן הרב שהיה צריך להמתין בין הניסוי ובין עיבוד התוצאות וקבלת הגרפים הנדרשים, שהגיע ליום או אף מספר ימים. כל תכנית לעיבוד תוצאות קיבלה תחילה כנתונים מספר פרמטרים, שקבעו איזה גרף רוצים להוציא, איזה החלקה דרושה, ועוד עשרות פרמטרים. פרמטרים אלו הוזנו למחשב לפני כל עיבוד. הסיכוי שבאף אחד מעשרות הפרמטרים לא תהיה טעות, בהקלדה, או טעות לוגית, הוא אפסי. רוב זמן המחשב בוזבז על ריצות שתקעו את המחשב בגלל טעות הקלדה או טעות אחרת בפרמטרים. לכן הזמינו מהיצרן הישראלי של המחשב תכנית שנועדה לבדוק מראש טעויות בפרמטרים האלו, ולהודיע עליהן.  הרעיון היה שניתן להריץ את תכנית המחשב עוד לפני הניסוי, ולתקן את הטעויות, ולאחר הניסוי להריץ את תכנית העיבוד האמיתית. הרווח אמור היה להיות כפול: לא תהיינה ריצות שווא. בנוסף, ריצות השווא בזבזו לעתים זמן ריצה ארוך עד שתקעו את המחשב - כך שהחיסכון בזמן מחשב היה אמור להיות ניכר.

 

בחוזה עם יצרן המחשבים הישראלי הוזמנה תכנית מחשב שתבדוק כ-18 סוגי טעויות ותתריע עליהן, אם תופענה בפרמטרים. היצרן הישראלי חיבר תכנית מתאימה. כאשר התכנית מצאה טעות, היא התריעה עליה, וגמרה לרוץ בלי לתקוע את המחשב. בגלל מורכבות תכנית המחשב, היא כונתה אז "הקומפיילר", למרות שלא היה שום קשר בינה ובין קומפילציה, פרט לכך שגם קומפיילר נדרש לבדוק שאין טעויות בתכנית המחשב.

 

אבל התברר שאין די בכך:  ראשית, התברר שיש כ-75 סוגי טעויות, ומציאת רק 18 מהן לא חוסכת הרבה זמן. ושנית, בגלל המספר הרב של הטעויות, לרוב יש שני סוגי טעויות או יותר. תכנית המחשב שסיפק יצרן המחשב הישראלי מצאה טעות אחת כל ריצה. היה צורך לתקן את הטעות ולהריץ שוב, כדי לוודא שאין טעות נוספת. אם נמצאה טעות נוספת בפרמטרים, היה שוב צורך לתקן אותה, ולהריץ שוב, וחוזר חלילה.

 

כשהועלו חסרונות אלו בפני המתכנתים של יצרן המחשבים הישראלי, טענו שאין אפשרות לעשות קומפיילר שיבדוק את כל 75 השגיאות. מנהלי המכירות של המחשב הישראלי דרשו תוספת תשלום גדולה על כל תוספת של בדיקת שגיאה, שלא הייתה כתובה בחוזה מראש.

 

3.  אני נכנס לפעולה

 

כאן הציע א. ו., אחד המתכנתים במנהרת הרוח שהכיר אותי, לגייס אותי לפעולה. עבודה שלי של 5 חודשים פתרה את הבעיה. 5 חודשים אלו היו במקביל לעבודה שנעשתה ע"י יצרני המחשב, המתכנתים מטעם היצרן, ומתכנתים ועובדים נוספים ממנהרות הרוח, לצורך קליטת המחשב ופיתוח התוכנה עבורו.

כך עבודתי שיפרה, בלא שעיכבה את הפעלת המחשב החדש.

 

לא אוכל לפרט כאן את מאות ואולי אלפי הבעיות שנתקלתי בהן, ופתרתי. תיכנות תמיד כרוך בהרבה מאוד עבודה שחורה. גם אם זה לא היה משעמם לקורא, כמובן אינני זוכר את כל הבעיות שפתרתי. אבל כמה פתרונות חשובים ומעניינים אוכל לפרט.

 

4.  שירטוט הגרפים

 

כיום מדפסות מחשב משרטטות גרפים כדבר מובן מאליו.  באותה תקופה (1976) מדפסות הדפיסו טקסט. שרטוטים יפים נעשו אך ורק ע"י פלוטרים. החיסרון העיקרי של פלוטר, הוא שזה מכשיר איטי ביותר, לעומת מדפסת. עוד חסרון, יחסית למקובל כיום, הוא ששרטוט בפלוטר באותה תקופה דרשה פיקוח מלא וצמוד של המחשב, שלא יכול היה להתפנות לשום פעולה אחרת, עד שהשרטוט בפלוטר לא נגמר. השרטוט בפלוטר דרש זמן מחשב רב. רק לאחר גמר השרטוט ניתן היה לבחון את השרטוט, ולגלות, נניח, שההחלקה לא יצאה כנדרש, וצריך לשנות פרמטר החלקה, להריץ מחדש את תכנית העיבוד, ולשרטט מחדש את השרטוט בפלוטר האיטי.

 

בגלל בעיה זו, שהייתה קיימת באותה תקופה בכל המחשבים, ולא רק במנהרות רוח, היו משתמשים בשרטוטים ע"י המדפסת. המדפסות היו מכאניות, אבל מהירות הרבה יותר מכל פלוטר. היות והמדפסות הדפיסו אז רק טקסט, השתמשו באותיות כדי לשרטט את הגרפים ואת צירי השרטוט. חסרון נוסף של המדפסת של אותם ימים, היה שאין אפשרות להחזיר שורה. במקרי חירום ניתן היה להדפיס שנית על אותה שורה, אבל כשעברה המדפסת שורה, ז"א הזיזה את הנייר בשורה, לא ניתן היה לחזור אל אותה שורה.  זה היה יתרונו הגדול של הפלוטר באותם ימים: בנוסף לכך שהגרף היה יוצא חלק בפלוטר, הרי שרטוט ספיראלה, למשל, ניתן היה להיעשות רק בפלוטר. איש לא העלה בדעתו לשרטט ספיראלה במדפסת.

 

הרעיון שלי היה שבמנהרות הרוח ישתמשו תחילה בהדפסות מהירות במדפסת, ורק כשמרוצים יעברו להדפסה סופית יפה אבל איטית בפלוטר, וע"י כך לשחרר את המחשב מעבודות השרטוט בפלוטר, שצרכו זמן מחשב רב. לא הייתה תכנית לשרטוט במדפסת במחשב הישראלי.

 

סברוטינות (כך נקראות פרוצדורות בשפת פורטרן, שפת המחשב באותם ימים) לשרטוט אוטומטי לא היו בנמצא אז. החלטתי לפתח סברוטינה שתקבל כנתונים שני מערכי נתונים, של קואורדינאטות X ו-Y של נקודות, ואת אורך המערכים (שחייב להיות זהה, כי כל זוג נקודות המתאר נקודה בגרף, מיוצג ע"י איבר אחד בכל מערך).

 

אורך המערכים לתצוגה היה מוגבל.  לסברוטינה שכתבתי היה מערך דו ממדי שאורכו היה כמספר האותיות שניתן להדפיס בשירטוט לרוחב הדף, ו"רוחבו" היה כמספר השורות שניתן להדפיס בדף אחד.

 

הסברוטינה עברה לפי הסדר על כל זוגות הנתונים בשני המערכים החד ממדיים, וחישבה תחילה את ערכי המקסימום והמינימום של הנתונים בכל אחד משני המערכים החד-מימדיים, ואחר כך היכן במערך הדו-ממדי יש להדפיס אות שתייצג את אותה נקודה. כך יצרה הסברוטינה מערך דו-מימדי מוכן להדפסה. אחר כך הסברוטינה הדפיסה שורה אחר שורה, כשאין שום מניעה שבשורה אחת תהיינה מספר אותיות, ולא רק אות אחת כפי שהיה מקובל עד אז. בנוסף הודפסו צירי הקואורדינאטות עם שנתות, ערכי מקסימום ומינימום, וכו'. היום זה מובן מאליו, אבל אז...

 

זכור לי שבהרצת ניסיון של הסברוטינה, שנעשתה במחשב ובמדפסת במפעל הישראלי למחשבים, הסתכל מתכנת של המפעל הישראלי בספיראלה המודפסת, ושאל אותי איך עשיתי את זה. אמרתי לו: "עשיתי תוכנית מחשב שמזיזה את הנייר קדימה ואחורה במדפסת..." המתכנת הבין שמתחתי אותו וחייך, אבל עדיין לא הבין "איך עשיתי את זה". אינני מזלזל במפעל הישראלי. המתכנת ששאל אותי היה עולה מארה"ב, עם הרבה שנות ניסיון במחשב שם, ושאל אותי באנגלית.

 

המאמץ שהשקעתי בפיתוח סברוטינת השרטוט לא הגיע לקרסולי המאמץ העיקרי, שהשקעתי בפיתוח "קומפיילר" חדש.

 

5.  "קומפיילר" חדש

 

השתמשתי בשיטות רבות, שכולן ביחד אפשרו את התוצאה המוצלחת הסופית. אוכל להביא כאן רק דוגמאות.

 

5.1  גיוס המחשב הראשי לעזרה

 

המחשב של המנהרות היה קטן ועמוס מאוד, בעבודה שוטפת.  את בדיקת טעויות הפורטרן עשיתי בריצות קומפילציה במחשב הראשי בטכניון. יש כמובן הבדלים גדולים בין שפת פורטרן בשני המחשבים, אבל ידעתי את ההבדלים. כך יכולתי למצוא את רוב הטעויות בלי להעמיס על המחשב של מנהרות הרוח, ולבוא עם הריצה הארוכה שלי (ה"קומפיילר" היה תוכנית המחשב הגדולה ביותר במנהרות הרוח, פי כמה וכמה מכל תכנית מחשב אחרת), לאחר שרוב הטעויות נופו ותוקנו בריצות מוקדמות למציאת טעויות שנעשו במחשב הראשי של הטכניון.

 

כך יכולתי במשך רוב ימי השבוע להכין ו"לדבג" את תוכנית המחשב במחשב הראשי, ולהביאה לבדיקה במחצית היום בשבוע בו המחשב של מנהרות הרוח היה פנוי.

 

בטכניקה זו של "מחשב לעזרת מחשב" השתמשתי לא רק במקרה זה, בו המחשב ה"עוזר" היה חזק יותר מהמחשב ה"נעזר", אלא גם במקרים בהם המחשב ה"עוזר" היה חלש מהמחשב ה"נעזר". לדוגמה (שנים רבות לאחר מכן), אם המחשב החזק בעבודה היה עמוס, אפשר היה לעשות בבית חלק מההכנה לפעולות שיקטינו את העומס על המחשב החזק, במחשב החלש בבית. זה פחות חשוב אם המחשב ה"עוזר" חזק או חלש מאשר המחשב ה"נעזר". חשוב שהמחשב ה"עוזר" יהיה יותר פנוי מאשר המחשב ה"נעזר".

 

5.2  פשרות הכרחיות

 

מבין 75 סוגי הטעויות שרצו ש"הקומפיילר" יבדוק, 4 סוגים היו כרוכים בתכנות מורכב וארוך. לאחר שאיתרתי זאת, אישרו לי לוותר על בדיקות אלו. בכך נחסך זמן תכנות יקר, וע"י כך התאפשר גמר התכנות בזמן סביר. בכך גם נחסך זיכרון מחשב, שהיה מוגבל מאוד באותו מחשב. בסופו של דבר, פשרה זו לא הפריעה לביצועי התוכנית:  היות והיה מדובר רק ב-4 סוגי טעויות שלא נבדקו, העובדים הקפידו לבדוק אותן היטב באופן מנואלי, כך שבעיבוד לאחר הניסוי הגיעו נתונים נכונים. לא ניתן היה לעשות זאת עם ה"קומפיילר" המקורי, שבדק רק 18 סוגי טעויות, והשאיר כ-57 סוגי טעויות לבדיקה ידנית של העובדים - משימה בלתי אפשרית.

 

5.3 כולן ביחד, ולא רק אחת אחת

 

היו טעויות שהשפיעו זו על זו.  ב"קומפיילר" הראשון פתרו את הבעיה ע"י כך שהבדיקה נעצרה לאחר גילוי טעות אחת. ב"קומפיילר" שכתבתי בדקתי את כל ההשפעות ההדדיות, ודאגתי שיודפסו מקסימום הודעות שגיאה בכל ריצה. ברור שהיה צורך להריץ שנית לאחר התיקונים, עד שלא היו שום הודעות שגיאה. אבל זה הבדל גדול מאוד אם יש 15 סוגי שגיאות בנתונים וצריך להריץ 16 פעמים, כמו ב"קומפיילר" הראשון, או אם צריך באותם נתונים להריץ 3-2 פעמים כמו ב"קומפיילר" השני שאני כתבתי, ולהגיע לנתונים מתוקנים.

 

5.4  מגבלות זיכרון

 

מתכנתי המחשב הישראלי צדקו במידה מסוימת כשאמרו שאי אפשר לתכנת כל כך הרבה בדיקות: כל הבדיקות הן פקודות מחשב, התופסות מקום בזיכרון המחשב, וזיכרון המחשב היה מאוד מוגבל. למחשב PC-XT הכי קטן ופרימיטיבי ב-1986 היה הרבה יותר זיכרון מאשר למחשב מיני משוכלל של 1976 (שהיה לו רק כ-40 K), ומגבלת הזיכרון הייתה אמיתית. על כל פקודה שכתבתי, הייתי צריך לעבוד יותר, כדי שתתפוס מינימום זיכרון מחשב.

 

אחת השיטות שהשתמשתי בהן, הייתה לבקש מה-פורטרן להדפיס את התרגום לאסמבלר. לא שבדקתי את התרגום. אבל התרגום הכיל את תחילת הכתובת של כל פקודה, כך שניתן היה לבדוק בו את אורך המקום שכל פקודה תופסת בזיכרון. כך ניסיתי וריאציות שונות לכל פקודה, עד שמצאתי את הווריאציה הקצרה ביותר שמבצעת את הנדרש, ואותה העדפתי.

 

אבל גם כך, הזיכרון של המחשב היה רחוק מלהספיק.

 

5.5  זיכרון של 500 חתולים

 

באותה תקופה, תכניות מחשב שכנו במחשב זו ליד זו, כשכל תכנית תופסת זיכרון משלה.

 ה"קומפיילר" נקרא EXPDAT

EXPerimental DATa =EXPDAT,

 אבל במקביל לו שכנה תוכנית מחשב אחרת, שנועדה לכתוב הודעות בדו"ח. תכנית זו נקראה PREXDAT, ונכתבה ע"י המתכנתים של יצרן המחשב הישראלי. "פלשתי" לתוכנית זו, כולל פירוט הפורטרן וה-אסמבלר, וגליתי כי עבור עשרות הודעות, לכל הודעה הייתה פורמט הודעה.  כל פורמט הודעה תפס כמובן מקום בזיכרון המחשב. ברוב המקרים היו הודעות ארוכות והודעות קצרות, כך שההודעות הארוכות כוללות את ההודעות הקצרות. למרות זאת השתמשו בפורמט נפרד לכל הודעה.

 

 משל למה הדבר דומה?

מספרים על המתמטיקאי אמפר, שהיו לו שני חתולים, חתול גדול וחתול קטן. כדי שיוכלו החתולים לצאת לרחוב ולהיכנס, רצה אמפר לעשות שני חורים בדלת, חור גדול לחתול הגדול, וחור קטן לחתול הקטן... מובן שחור אחד גדול היה מספיק גם לחתול הקטן, אבל לפי הסיפור דווקא על כך אמפר לא חשב.  ראה מראה מקום.

 

אם נכונה האגדה, צא וראה: לו היו לו 500 חתולים בגדלים שונים, לפי אותה שיטה היה צריך לעשות בדלת 500 חורים. דלת כרוחב כל הבית לא הייתה מספיקה, והיה צורך בדלת שרוחבה כמעט כאורך כל הרחוב.

 

אם עשו 40 "חורים" ל-40 הודעות, אין פלא שהזיכרון המוגבל של המחשב בוזבז, ולא הספיק למטרות אחרות.

 

שניתי אפוא את הפורמט של ההודעות, כך שפורמט אחד הספיק להודעות ארוכות וקצרות באורכים שונים. בנוסף, הכנסתי משתנים שיכילו את המלים הנבדלות בין ההודעות השונות בדו"ח. עוד כמה טריקים, והיה לי LOOP מורכב קצת, סביב פקודת הדפסת הודעה מורכבת, אבל אחת, עם פורמט מורכב אחד, שהתאימו לרוב שורות הדו"ח של ה-PREXDAT. ואת זיכרון המחשב שהתפנה, ניצלתי ב-EXPDAT, לבדיקת סוגי טעויות נוספות.

 

אחר-כך עברתי גם על כל תכניות המחשב שרצו יחד עם ה"קומפיילר", ובכל מקום שניתן היה לחסוך זיכרון ולקבל את אותם הביצועים בדיוק, שיפרתי בהתאם, וניצלתי את הזיכרון שהתפנה לשיפור ביצועי ה"קומפיילר". השארתי קצת זיכרון מחשב פנוי, כדי שאם יהיה צורך בתיקון או בשיפור נוסף, לא ייגמר מייד זיכרון המחשב. (לאחר שסיימתי את העבודה הצליחו להוסיף קצת בדיקות נדרשות נוספות, ששכחו לבקש ממני).

 

5.6  לא הכל תוכנה

 

אחת הבעיות שהפריעה הייתה נפילת המחשב בגלל PARITY.  משמעותה שיש תקלה בזיכרון, לרוב בגלל טמפרטורה גבוהה מדי. תקלות אלו היו תכופות מהצפוי. מובן שלי היה סיכוי יותר גדול "ליפול קרבן" להן, כי קומפילציית התכנית שכתבתי נמשכה למעלה משעה - הרבה יותר מאשר כל ריצה אחת רצופה אחרת שהשתמשו בה במחשב זה.

 

התברר שלמרות שטמפרטורת החדר הייתה נמוכה כנדרש, הכרטיסים הצפופים בתוך המחשב לא אפשרו פיזור חום מהיר מספיק, ולכן התחממו עד PARITY. זה הפריע מאוד גם לאחרים, ובמיוחד היה חשש שתקלה כזו תשבית את המחשב באמצע ניסוי, כך שהתוצאות לא תוקלטנה. יצרן המחשבים הישראלי הוסיף מאווררים בתוך ה-RACK של המחשב, והבעיה נפתרה. לדברי יצרן המחשבים טמפרטורת החדר לא הייתה יציבה מספיק כפי שהובטח לו. כאשר בעיית החומרה נפתרה, היא הפסיקה להפריע גם לקומפילציות ה"מרתוניות" שעשיתי במחשב, ויכולתי להתקדם הלאה עם התוכנה.

 

5.7 לקראת גמר העבודה

 

לקראת גמר העבודה, אמרה לי המתכנתת הראשית מטעם המחשב הישראלי, גברת נ., שעבדה על הרבה נושאים אחרים : "שמעתי שכתבתם "קומפיילר" חדש".

עניתי לה: "בזה אני אשם."

עוד כמה בדיקות "באגים" מעצבנים ("באג" זה סלנג לטעות שקשה למצוא), וה"קומפיילר" החדש עבד ללא בעיות, לאחר 5 חודשי עבודה עמוסים.

 

5.8  איך זה עבד

 

ה"קומפיילר" החדש שכתבתי עבד כל כך טוב, שלא היה צורך בתוכנית הגראפית שכתבתי עבור המדפסת. נשאר מספיק זמן מחשב לכל שרטוטי הפלוטר שרצו לעשות, למרות איטיות הפלוטר.

 

 

5.9  כעבור כמה שנים

 

כעבור 8 שנים עברו המעבדות למחשב VAX משוכלל יותר.  בהזדמנות זו נעשה השינוי ה"כבד" בתכנית המחשב: הוספת מימשק מסך לנתונים שנבדקו ע"י הקומפיילר. כמעט שלא נעשו שינויים ב"קומפיילר" שכתבתי, וזאת משתי סיבות:

 

א.  ה"קומפיילר" הייתה כאמור התכנית הגדולה והמורכבת ביותר.  לכתוב אותה מחדש היה כרוך בהרבה מאוד עבודה, כולל התחשבות בהרבה השפעות הדדיות של כמה סוגי טעויות זו על זו ושיקולים מורכבים אחרים, והעדיפו להימנע מכך.

 

ב.  והכי חשוב: ה"קומפיילר" עבד לשביעות רצון מלאה, בלי תקלות, כל השנים, כך שלא היה כדאי לכתוב אותו מחדש רק בגלל 4 סוגי הטעויות אותן הוא לא בדק.

 

6.  הטלפון

 

חדרי לא היה במעבדת מנהרות הרוח, אלא בבנין סמוך.  גליתי תקלה בטלפון: כאשר חייגתי, קבלתי שיחה כרגיל. אבל הייתה תקלה בקו של אחד מחוטי הטלפון, שגרמה לכך שצלצול פעמון הטלפון לא הופעל. היות ולא יכולתי לנחש מתי מגיעה שיחת טלפון, לא יכולתי לקבל שיחות טלפון. טלפנתי למרכזיה, והודעתי על התקלה.  הובטח לי שהתקלה תתוקן תוך מספר ימים. הימים התארכו לשבועות, והתקלה לא תוקנה. בינתיים הקפדתי לטלפן לעתים למעבדת מנהרות הרוח ולשאול אם יש בעיה הדורשת את טיפולי, ואף לבקר במעבדת מנהרות הרוח כדי לתאם את כל הנדרש עם המתכנתים האחרים, בנוסף לשעות ההרצות שעשיתי במחשב המנהרות. לאחר שלושה שבועות, טלפנתי שוב למרכזיה, ושאלתי מדוע לא תיקנו את הטלפון תוך מספר ימים כפי שהובטח. התשובה שקבלתי:

"הטכנאי טלפן אליך עשרות פעמים לתאם מועד לביקורו כדי לתקן, ואף פעם לא היית בחדר..."

 

הטכנאי לא קישר את מהות התלונה עם כך שאינני מרים את שפופרת הטלפון. אם הטלפון אינו מצלצל, אינני יכול להרים את שפופרת הטלפון ולענות.

 

זה נראה לכאורה בעיה ללא פתרון, אבל הפתרון היה לי מאוד ברור: ב-3 שבועות אלו העבודה התקדמה מאוד, כי איש לא יכול היה לבזבז את זמני בבקשות בטלפון. לעומת זאת, קו הטלפון עמד לרשותי בכל פעם שאני הצטרכתי אותו. זה נראה לי אידיאלי, וביטלתי את בקשתי לתיקון הטלפון. המשכתי לעבוד כך במשך כל חמשת החודשים עד סיום העבודה, לשביעת רצוני המלאה, וזה אכן חסך זמן - קלקול הטלפון עזר להתקדמות העבודה.

 

מספר חודשים אחרי גמר העבודה, הסטודנט א. ו. שהביא אותי למנהרות הרוח סיים שם את עבודת התכנות שלו, ועבר למחלקה אחרת. הוא הזמין אותי לבקר אותו שם. הוא ישב בחדר אחד עם כ-עשרים מתכנתים אחרים, שבמקרה כולם פרט לו לא היו בחדר כשבאתי. הטלפון צלצל, וחברי הסטודנט לא הרים אותו. הערתי לו, והוא ענה לי: "אני נוקט בשיטות שלך..."

בעקבות אירוע קלקול הטלפון שלי, הוא הבין היטב שלענות לשיחות טלפון רק יבזבז את זמנו, ומוטב לא לענות להן.

 

כיום כל אחד יכול לקבל טלפון נפלא כזה מיד, ע"י כיוון עוצמת צלצול פעמון הטלפון לאפס.

 

7.  פרס ישראל

 

כיום זה נראה אפיזודה קטנה.  באותה תקופה (1976) מעבדות מנהרות הרוח היו במרכז העניינים, ומייסדן, פרופסור יוסף רום ז"ל תמונה  תמונה

(1932-1997), קיבל באותה שנה את פרס ישראל, על תרומתו הגדולה לייסודן ופיתוחן. הייתה לי (ולרבים אחרים) הזכות לעבוד ולתרום משלי להן. לאחר מותו ב-1997 נקראה מעבדת נקבת הרוח העל-קולית בטכניון על שם פרופסור יוסף רום. ויקיפדיה  WIKIPEDIA

כשנסעתי באוטובוס לטכניון, שמעתי ברדיו שהוחלט לתת ביום העצמאות הקרוב את פרס ישראל לפרופסור יוסף רום, על פיתוח מעבדות מנהרות הרוח. אני מגיע לבנין אווירונאוטיקה, והנה אני פוגש במקרה בחוץ את פרופסור רום, שהיה לבדו. נגשתי אליו ולחצתי את ידו, ואמרתי רק: "איחוליי". פרופסור רום שתק, אבל לא הלך. אמרתי: "המעבדות חשובות יותר מהפרס, אבל לא כל אחד זוכה שיכירו בערך של מה שעשה." פרופסור רום שאל אותי משהו, ועניתי. הייתה לי זכות גדולה להיות אחד הראשונים שברכו את פרופסור רום.

ביום העצמאות הקרוב הייתי במילואים. עשרות חברי המילואימניקים היו בחדר היחיד בו הייתה טלוויזיה, וצפו בה, ואני הייתי בחדר סמוך, והנה אני שומע את כולם צועקים: "נציבי, נציבי". הלכתי לחדר השני, בו הוצג בשידור חי טקס חלוקת פרס ישראל, וכאשר הודיעו על הענקת הפרס לפרופסור רום מהטכניון, חברי למילואים ידעו שאני מהטכניון, וקראו לי לראות את המשך הטקס.

רבים ואני ביניהם גאים שפרס ישראל ניתן בפעם זו על הישג טכנולוגי, לאחר פרסים רבים שניתנו על הישגים לא טכנולוגיים. רבים ואני ביניהם גאים שהפרס על הישג טכנולוגי ניתן לפרופסור רום, שיסד את מעבדות מנהרות הרוח בטכניון ונלחם על פיתוחן. לדעתי הישגים טכנולוגיים הם התורמים העיקריים לכוחה ועמידותה של מדינת ישראל. יש הישגים טכנולוגיים שתורמים יותר למדינת ישראל כאשר לא מפרסמים אותם. כך הפרס לפרופסור רום על הישג טכנולוגי מייצג גם הישגים טכנולוגיים רבים (של אנשים אחרים) שנשארו הרחק מאור הזרקורים.

 

8.  מה יצא לי מזה

 

פרט למשכורת, למכתב המלצה ולסיפוק, נקראתי למנהל מנהרות הרוח דאז, ד"ר מ. ויקטור, שאמר לי: "חבל שאינך ממשיך. הייתי רוצה שתעשה סדר גם בעוד תוכניות מחשב של מנהרות הרוח, כפי שעשית ב'קומפיילר'." (עוד קודם הראו לי רשימה של שיפורים נוספים, אותם כבר שכחתי, שקיוו שאעשה אם אשאר.)

 

זה, וזמן חיים של ה"קומפיילר" שכתבתי של יותר מ-30 שנה, שלא הוחלף גם לאחר שהוחלף המחשב, הם כנראה המקסימום שמתכנת יכול לצפות לו.

 

בנוסף, זה היה המקרה הראשון בו התברר שאני מצליח יותר בבעיות שפתרונן נחשב ע"י אחרים כבלתי אפשרי... עשיתי במחשב הישראלי מה שיצרניו טענו שזה בלתי אפשרי. בשנים הבאות היו כמה מקרים, חלקם בתכנות מחשב, בהם פתרתי בעיות שנחשבו בלתי ניתנות לפתרון. לא קבלתי על אף אחד מהמקרים הללו אישור בכתב, ולא שום דבר אתו אפשר לשלם במכולת.

 

האם "עשיתי סדר" ביחסות?  הניסיון מראה שכל תיאוריה ותגלית עד כה, היו רק קצה החוט בו משכו עד שמצאו את התיאוריה או התגלית הבאה. "עשיתי קצת סדר" ביחסות, אבל בודאי עוד לא נאמרה המילה האחרונה.

 

מראי מקום

 

"העולם צוחק - מיטב הבדיחה הלועזית," תרגם לעברית יצחק לבנון,

אחיאסף, ירושלים (1965) ראה עמ' 1

 

                                                            בחזרה לדף הקודם

 

מעבר לעבודה אחרת:

 

1.     הוראה

2.     תכנון צנרת

 

עבודות או אירועים שכללו תוכנת מחשב או שימושים במחשב (11 – 3):

 

3.     כמעט הייתי HACKER

4.     סימולציה נומרית במחשב

5.     תכניות מחשב במנהרות הרוח

6.     המחשב לעזרת מגדלי הזיקוק

7.     המחשב המובטל

8.     זמן אמיתי

9.     שיפורים במחשבי הנדסה ביו-רפואית

10. יומיים כמהנדס תוכנה בחברה פרטית  (מתוך שנה וחצי) 

11. מומחה לשעבר

 

12. הכנסות של מיליארדים

 

 

חזרה לדף הקודם

 

 


קישורים לחלק מהאפשרויות הנוספות באתר זה


Relativity, gravitation and relativistic rotation
Clarifying some paradoxes of relativity at the extreme
 ספר על יחסות --------->
להזמנת הספר שלח אימייל אל
dillone.bookorder@gmail.com
 טורנדו מכניזם הטורנדו ו-מקור האנרגיה של הטורנדו
 מקור החיים על כדור הארץ גלי ים נשברים
 סופרנובה: כוכב מתפוצץ איך קריסת כוכב הופכת להתפוצצותו
 שלושה מאמרים על סיבוב יחסותי:          
 שלושה מאמרים נוספים על יחסות:          
 רשימת מאמרים מאת נציבי בן-אמוץ
 מילון זעיר לתייר דובר אנגליתאיטליה  יוון  צרפת  ישראל
 צילומי נופים
  כתבן וירטואלי כתבן בלי שמירה בדיסק אבל זמין באינטרנט
 הכנסה של מיליארדים למדינת ישראל
 IARD International Association for Relativistic Dynamics

להזמנת הספר שלח אימייל אל
dillone.bookorder@gmail.com

הניע את העכבר מעל התמונה. לפרטים נוספים לחץ עם העכבר השמאלי


לחץ למטה עם העכבר השמאלי עבור דף הספר באנגלית אצל המו"ל בחו"ל